אלרחמאן שרוף נ' אודר הנדסה ובנין בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבעים 1-3 לחיוב התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, בהפקדת ערובה להוצאות.

2.בנימוקי הבקשה נטען כי התובענה כנגד הנתבעים 1 -3 מוגשת בפעם השלישית, לאחר ששתי התביעות הראשונות נמחקו בשל מחדלי התובע.

ניהול התביעה גורם נזקים לנתבעים, הנגררים פעם אחר פעם להוצאות מיותרות, תוך ששמם התטוב נפגע בשל התנהלות התובע.

עוד נטען כי התובע לא מסר כתובת מגורים מדוייקת והדבר יקשה על גביית הוצאות הנתבעים, ככל שייפסקו לטובתם. העובדה כי התובע מתגורר באזור חברון המצוי בשליטת החמאס, תקשה אף היא על גביית ההוצאות ויש בה כדי להצדיק חריגה מההלכה שנפסקה בעניין הטלת חיוב בערובה על עובדים תושבי הרשות.

כן נטען כי סיכויי התביעה הינם קלושים, בשל טענת הנתבעים להיעדר יריבות, כפי שפורטה בכתב ההגנה. זאת בפרט בהתייחס לנתבעים 2 ו-3, אשר אין חולק כי לא העסיקו את התובע, ובכתב התביעה לא פורטה כל עילה המצדיקה הרמת מסך וחיובם בחובות הנתבעת 1.

בנוסף התביעה הוגשה על גבול תקופת ההתיישנות.

3.בתגובת התובע נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר ואינה נתמכת בתצהיר.

לגופו של עניין נטען כי חיובו של התובע בהפקדת ערובה יחסום למעשה את דרכו לבית הדין. זאת בניגוד להלכה הפסוקה בהתייחס לחיוב בערובה של עובדים זרים ותושבי הרשות בתביעות המתנהלות בבית הדין לעבודה.

לטענת התובע, אמנם התקשה בעבר לשאת התשלום אגרה בשל מצבו הכלכלי הקשה, אך מעולם לא הושתו עליו הוצאות, ולכן לא התחמק מתשלום הוצאות בעבר. לכן אין הצדקה לחיובו בהפקדת ערובה.

עוד נטען כי טענת הנתבעים לגבי שלטון החמאס במקום מושבו של התובע אינה נכונה ואינה רלוונטית.

לטענת התובע, אין חולק כי התובע דווח על ידי הנתבעת 1 כעובד שלה לשירות התעסוקה. לגבי הנתבעים 2 ו-3 נטען כי התנהלותם מצדיקה הרמת מסך. לפיכך אין בסיס לטענת הנתבעים להיעדר יריבות.

כן נטען כי מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות שסיכוייה גבוהים מאד.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה להלן החלטתי.

5.סמכותו של בית הדין להטיל חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע נגזרת מהוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע כי:

"בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

מכח הוראה זו אימצו בתי הדין את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות. זאת תוך מתן דגש לאופיים המיוחד של ההליכים בבית הדין לעבודה (ר' ע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי נ' אוליצקי עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625)

וכך נפסק לעניין זה:

"חיובו של בעל דין בהפקדת ערובה כתנאי לקיומו של הליך משפטי פוגע בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד. עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת, אלא בזכות שיש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, בהם האינטרס של בעל דין שכנגד שלא להיות מוטרד ללא סוף, או לא לצאת בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. תכלית החיוב בערובה הינו מניעת תביעות סרק והשיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בהליך. השיקול המשני הוא יכולת גביית ההוצאות מבעל הדין כנגדו מכוונת הבקשה".

ע"ע 453354 ניקולא דטקו נ' שומרוני בע"מ )ניתן ביום 20/8/07)